החלטה בתיק ע"מ 1844/13

הרקע

נגד שני העוררים הוגשו כתבי אישום זהים, ובהם שמונה פרטי אישום שעניינם קבלת רכב או חלקי רכב גנובים, סחר בחלקי רכב גנובים והחזקת חלקי רכב החשודים להיות גנובים. התשתית הראייתית בעניינם דומה, וכיוון שהם מיוצגים בידי אותו סנגור הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בעררים.

בבית המשפט קמא הורה כב' השופט רס"ן שחר גרינברג על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, לאחר שמצא כי לשניהם חלק בעסק משפחתי למכירה ולתיקון של חלקי רכב, שחלקם נמצאו גנובים. הגם שנתן דעתו לכך שלא כל האחים בעלי אותה מידה של שליטה בנעשה בעסק המשפחתי, לא ראה כב' השופט גרינברג את ההבדלים כמשמעותיים וכמצדיקים הבחנה בין העוררים בעניין המעצר עד תום ההליכים.

ההגנה הגישה ערר על ההחלטה.

הערר וטיעוני הצדדים

בדיון בערר טען הסנגור המלומד כי הגם שמדובר בעסק של בני אותה משפחה, יש לעשות הבחנה בין חלקיהם של כל אחד מן האחים בניהול העסק. האח אברהים היה המנהל הראשי וידע מהם חלקי הרכב הגנובים, האח אמין (העורר מס' 2) היה מעורב בחלק מן הניהול, והאח סלים (העורר מס' 1) היה רק עוזר זוטר, שהחל ללמוד גם לתקן כלי רכב, ולא היה מעורב כלל בניהול העסק. לעוררים לא הייתה מודעות למקורם האסור של חלקי הרכב שנתפסו בידי המשטרה. כאשר אמין ראה מספרי מנוע שנמחקו הוא חשב שהסיבה היא שמדובר במנועים של כלי רכב שהורדו מן הכביש.

התובעת הזכירה כי התיק מבוסס על עסקאות שעשו העוררים עם סוכן משטרתי. העסקאות והשיחות שקדמו להן הוקלטו וצולמו. מן התיעוד - שבו נראה סלים נוכח בעסקאות במנוע שמספרו מחוק ושומע שאין קבלות מסודרות - ומן העובדה שהעוררים עבדו בעסק כ- 9 שנים, אפשר להבין כי ידעו שחלקי הרכב גנובים. אמין אמנם לא ניהל את מרבית העסקאות, וגם לא נכח במעמד מסירת החלקים, אך אפשר ללמוד על מודעותו לסחר הבלתי חוקי הן מאמרותיו בהן הודה כי הוא יד ימינו של האח אברהים, והן משיחות מוקלטות בהן הוא מסכם תנאים שונים בעסקאות.

בעת הדיון לא היו בידי התובעת הקלטות של השיחות והחקירות השונות בפרשיה, והיא העבירה למחרת מספר תקליטורים ובהם ההקלטות הרלוונטיות לדעתה. דא עקא, שמכשיר ה- DVD שנמסר לבית המשפט מן התביעה הצבאית לא הצליח לפענח ולהקרין את ההקלטות שבתקליטורים. בהחלטתי הסתמכתי אפוא על אמרות ועת תמלולי השיחות ועל הקשר הדברים.

לבקשתי, מתורגמן בית המשפט תרגם את נוסח כרטיסי הביקור שמסרו אברהים והעורר מס' 2 לחוקריהם. על אחד מהם כתוב שאברהים הוא מנהל העסק, וכתובים מספרי הטלפון של אבו-אל מג'יד (הוא האח אברהים) ושל שהעורר אמין (מס' 2). על כרטיס הביקור שהוצמד לאמרתו של אברהים רשום "חברת האחים טמליה" ורשום מספר טלפון ללא שם.

התשתית הראייתית

בחומר החקירה מצויות הקלטות ותמלילים של שיחות טלפון ושל מפגשים בין סוכן המשטרה לבין העוררים המעורבים בעסקאות, ויש אישורים על כך שחלקי הרכב שנמכרו בעסקאות אלה היו גנובים מישראל. למיטב הבנתי, ההגנה לא חלקה על כך שבפועל נמסרו לסוכן המשטרתי חלקי רכב גנובים. המחלוקת היא רק על היסוד הנפשי שליווה את המסירה ואת החזקת חלקי הרכב בעסק המשפחתי: האם העוררים ידעו כי מדובר בחלקי רכב גנובים.

האח אברהים טמליה הודה כי הוא מנהל העסק המשפחתי, אך הכחיש שהחלקים שבהם הוא סוחר נגנבו מישראל. לדבריו, הוא רוכש חלקי כלי רכב שהושבתו והורדו מן הכביש, ולפעמים מקבל גם חלקי רכב גנוב שהרשות הפלסטינית נתנה לגביהם אישור. לעיתים מספרי הזיהוי של מנועים שהוא רוכש מחו"ל מחוקים מן המגע עם מי הים, ואין מדובר במנועים גנובים.

לדבריו, אחיו אמין וסמיר עובדים אצלו בעסק ואינם שותפים לניהול. כאשר הוא נעדר מן העסק, אמין חליף אותו.

העורר מס' 1 סלים טמליה מסר באמרתו כי הוא עובד עם אחיו אברהים ב"חלקים של רכבים מחוקים, אחרי תאונה". המשמעות של המילה "מחוקים" אינה ברורה עד תום אולם לדברי העורר בדיון בפניי, הכוונה היא לחלקים שמספריהם נמחקו בשל הורדה מן הכביש. באמרה לאחר מכן בחר סלים שלא לענות על שאלות נוספות בנוגע לעסק, לקוחותיו ומקורות החלקים שהם מוכרים, והשיב על מרבית השאלות במילים "לא יודע".

העורר מס' 2 אמין טמליה מסר לחוקריו כי הוא עובד בעסק של אחיו אברהים במשך כשלוש שנים, אך אין לו חלק בניהול העסק ואין הוא יודע מהיכן מגיעים חלקי הרכב. למיטב ידיעתו מקורם של החלקים הוא בכלי רכב שהושבתו והורדו מן הכביש. אם בעל העסק רוצה להביא חלקים גנובים - הוא חופשי לעשות זאת, והדבר אינו מעניינו של העורר. כשנשאל אמין מדוע מספר הטלפון שלו מופיע על כרטיס העסק, השיב כי הדבר נועד לאפשר ללקוחות ליצור קשר ישיר עמו כשהם זקוקים לחילוץ רכב שנתקע, אך כל פעולה שלו זקוקה לאישור "הבוס", אחיו אברהים. מספר הטלפון של האח סלים לא מופיע על הכרטיס משום שהוא זוטר ורק עכשיו לומד לתקן כלי רכב. כשנשאל אמין על שיחותיו עם סוכן המשטרה, בהן הציג עצמו כאחד ממנהלי העסק, השיב כי הדובר בהקלטה אינו הוא אלא אחיו אברהים (בניגוד לדברי אברהים עצמו). עוד הודה כי קיבל לידיו חלקי רכב ללא קבלות מסודרות, אישר כי דלתות רכב שמכר לסוכן המשטרתי היו ללא מנעולים, וכי מנועים שהגיעו לידיו מגרמניה היו ללא מספרי מנוע.

לסיכום פרק זה יש לומר כי התשתית הראייתית בעייתית. בהקלטות של השיחות עם הסוכן לא נאמרים דברים המלמדים באופן חד משמעי על מודעות של העוררים לכך שהם סוחרים בחלקי רכב גנובים. הסוכן לא השכיל לדובב את החשודים בפרשה לספר לו על מקורם של החלקים שהם מוכרים או מקבלים, ואף לא על חלקם בהשגת החלקים או על מודעותם לדרך בה הושגו. כל שנותר בפנינו הוא אמרות של האח אברהים - שהודה בניהול העסק וברכישת החלקים השונים - ושל העוררים, בהן הם מקטינים מאד את חלקם בניהול העסק, ומכחישים מודעות לדרך בה הושגו חלקי הרכב שהיו בעסק.

למקרא האמרות ותמלילי השיחות שאליהן הפנתה אותי התובעת, לא מצאתי ראיות - ולו לכאורה - למודעותו של סלים טמליה, העורר מס' 1, לכך שבעסק שבו עבד הוחזקו או נמכרו חלקי רכב גנובים. הראיות אמנם מעוררות חשד שהעורר אינו תמים, הוא נכח בעסקה שבה נמכר מנוע גנוב, ואפשר גם להניח שלאחר עבודה ממושכת בחברת אחיו הייתה לעורר סלים סיבה לחשוד שהחלקים שבעסק גנובים. אך אין ראיה שתבסס די הצורך את ההנחה שידע או עצם עיניו מראות כי מדובר בחלקים גנובים. בשלב זה, שבו נדרש מן התביעה להראות שיש סיכוי סביר להרשעה, כבר לא די בחשדות ובהנחות. נדרשות ראיות מוצקות לפחות על פניהן, שאם יקבלו משקל משמעותי במשפט הן יובילו להרשעה. כאלה לא מצאתי. הגרסה התמימה שמסר סלים הגיונית, ואינה נסתרת בשום ראיה ובשום אמרה של אחיו, ועל כן ניתן לומר כי מובנה ספק סביר בתשתית הראייתית הקיימת.

לעומת זאת, לגבי אמין טמליה, העורר מס' 2, קיימות מספר ראיות, המלמדות על מעורבות עמוקה יותר ממעורבותו של סלים בניהול העסק המשפחתי, ומודעות רבה יותר לכך שחלקי הרכב שבעסק היו ממקורות בלתי חוקיים: אמין מופיע על כרטיס הביקור של העסק כאחד ממנהליו; הוא ואברהים אישרו כי בהיעדרו של אברהים, אמין מחליף אותו כמנהל; אמין הודה בכך שקיבל לידיו חלקי רכב שעל פניהם מקורם חשוד: הוא ראה שמספרי מנוע מחוקים, מסר דלתות רכב שחסרו בהם המנעולים, סחר בחלקים ללא קבלות מסודרות וכו'. על כן, אפשר לקבוע כי אמין היה מודע - או לפחות עצם עיניו בחוזקה מלראות - כי חלקי רכב שעברו במקום העסק המשפחתי היו גנובים.

עילות מעצר